Finally meeting the Garin: לפגוש סוף סוף את הגרעין

.אז אחשב, עד הזמן שאני אלך לארץ, אני מקווה לכתוב בעברית יותר ויתור
היום היה יוֹם רשון בסמינר של גרין זבר הרגשתי שאני חוזר הביתא. כולם הכירו אחד את השני, אז חשבתי שיהיה כשה לבוא לפוה, אבל הם מברכים אותי כמו משפחה. בזות מקום הרגשתי שהם המשפחה החדש שלי. לא הרגשתני כזה חוץ מהזמן בארץ עם החברים הכי טובים בעולם. אולי זא משהו בתרבות ישראלי, אבל הבנתי למה כולם אומרים שהמשפחת בגרין הם משפחה האמיתי ביותר. חוצ מזה, היה יום כיף, לראות את כל האנשים שילכו אתי לארץ. הדבר הכי קשה לי, זה לשמוע את העברית ולהשתמש בשפה. מהזמן שהיתי בבית ספר ’מילקן’ לא שמתי עברית בגלל, ולא דבררתי בעברית עם אף–אחד (חוץ מחבר שלי בשם מושה שהוה ישראלי). יהיה לי דף חדש בשבלי אני מתרגש ללכת איתם לישראל ולבנות חיים חדשים. קבלתי את המבחן עברית שלי, והבנתי שאני צריך לתרגל כתיבה, קריאה ודיבור בעברית עם אני יכול. יש בגרין שלי אנשים שגמרו אוניברסיטה, וגם יש כמא שלא גמרו בית ספר תיכון, אבל לכולם יש אהבה וקשר לארץ ישראל. ברור שיש רק אוד שני אנשים אמריקאים (בלי הורימ ישראלים) אבל לא אכפת להם מאין כולם ואיך העברית של כולם, העיקר הוא שאנחנו פה ביחד, מהווה את העתיד. היום, שאני כותב את זה,היה בפעם הראשונה שאני לא רוצא ללכת לשיעורים בבוסטון; באמת אני רק רוצה לעשות את זה, אבל חיים לא כמו בחלומות. אני מבין שאני צריך לגמור את הלימודים שלי שם ואז ללכת. לעשות בדרך אחרת זה הדרך קל, דרך לא בשבלי ולאתיד שלי. אני לא יכול רק לחלום. שכתוב אל גופי ’אם תרצו, אין זו אגדה’. אבל אחשב, החלום לא רק בחלומות, הוא פה בעולם. אני רק צריך לעשות.

אז אני אתחיל לדבר ולתרגם לאנגלית. בזמנים בעתיד אני מקווה שהעברית שלי יהיה יותר טוב ויהיה יותר קל לקרוא.

So now, until the time that I go to Israel, I will try to write in Hebrew more and more. Today was the first day in my seminar for Garin Tzabar and I felt that I was coming home. Because most of the members of the Garin have been together both in Tzofim (Israeli Scouts) and attended their first seminar together, most everybody knew each other at the beginning of this seminar, so I thought that it would be hard coming here, but they welcomed me instantly as if I was family. In this place, I felt as though this was going to become my new family. I haven’t felt that connection outside of my time in Israel with my best friends in Tiferet. it was as if, even though we come from many backgrounds and are differing widely in age, we have come together through a common passion and goal to join the IDF. Other than this, it was a fun day seeing everybody that will be going with me to Israel. The hardest thing for me was to hear Hebrew and especially to use the language as my basis for communication. From the time I was in high school at Milken, I haven’t heard or spoken Hebrew at all (besides speaking with my friend Moshe who is Israeli). It is as though I writing a new page in the book of my life. I am excited to go with them to Israel and to build our new live there together. I received the Hebrew test that I took at my interview with the Army officials and I realized from the score that I need to speak, write and read Hebrew whenever I can. In the Garin there are kids that have already finished their first degree from university and yet others that are still in the process of graduating high school. but the commonality that brings us together is the undying love for and connection to the State of Israel. It has become obvious to me that there are only two other kids in my Garin that are ethnically American (without Israeli parents and without family in Israel) but it doesn’t matter to anybody where each person comes from or how well each person speaks Hebrew. The main thing is that we are here together in the present until the foreseeable future. Today, as I write this, is the first time that I didn’t want to go back to my studies in Boston. That is not to say that I don’t miss my friends and miss the life I have there. Rather that I have found and am becoming accustomed to the reality of the new life that I have chosen for myself. Honestly, in the present moment, I cannot help but have the desire to finally start my new life, but the life that we live isn’t that of our dreams. I understand that I need to finish my studies for the year and then (and only then) go. To follow any path but that one would be the easy path, the path that I am trying to escape, the path that is not mine presently and in the future. I can’t only dream; as it is written on my chest “If you will it, it is no dream.” But now, the dream is not a figment of my imagination; my musings and aloof notions of what I should do. The dream is here in the world that I live in. Now, I only need to do.

In future posts, I will try to use and practice my Hebrew so that it will become better and easier to read.

 

Advertisements

One thought on “Finally meeting the Garin: לפגוש סוף סוף את הגרעין

  1. I enjoyed your post very much, so wonderful that you are sharing. When you write inHebrew
    In the future will you provide the translation link? My friend Iris in Israel does that . All my love Bubbie

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s